הכל התחיל כשמייט, בת זוגי הנפלאה הודיע לי: "היום בשש אתה מסולק מהדירה לשעה וחצי".

 כמו כל חייל ממושמע לא התרעמתי אלא התחלתי לחשב כמה אוכל לשתות בזמן הזה ועם מי.

ארבע-חמש בירות ומשהו קטן לאכול זה בדיוק מה שמתאים לי באחר צהריים נעים של יום שני.

אחרי שלושה טלפונים הבנתי שככל הנראה אני אאלץ לארח לעצמי חברה. אז ... יש אלוהים. הטלפון מצלצל ועל הקו נמצא ע', מחברי הטובים, לא רק בגלל העובדה שבזמנו הפנוי הוא נוהג לרקוח בירה אלא בגלל עוד כל מיני סיבות שאני לא ממש זוכר עכשיו...   

"יש לי כרטיסים לתחרות בירות ביתיות בתל אביב"
אמר ע' בנונשלנט. "אולי תקפוץ??"
"הממממ..." ניסיתי להישמע עסוק וחושב בזמן שבעצם הוצאתי את האופניים החוצה, "האמת שיש לי קצת זמן פנוי, איפה ?" אני כבר נועל את הדלת מאחורי. "בקלרה, ליד הדולפינריום" אמר ע'. אחר כך הסתבר שהוא מלמל משהו על להגיע עוד שעה, אבל אני כבר הייתי בדרך, מרוכז בכל הסופרלטיווים הרלוונטים לנושא איתם אוכל לשכנע את המבשלים למזוג לי עוד כוס שיכר אחת בבקשה.