|
בירה
בעיר הקודש
פסטיבל
בירה בירושלים – 2006
משחקי
הלשון בכתבות המקדימות לפסטיבל (בירה
בבירה, בר-בירה
ועוד), ביחד
עם הבטחה ל-70 מותגי
בירה שונים, הצליחו
לשכנע אותי לעלות ירושליימה, ולבדוק את הנושא.
ירח
מלא, שמיים
בהירים ללא אובך תל אביבי, יחד עם השמועות על פעולות
החידוש הנעשות במתחם הרכבת (שם
התקיים הפסטיבל) עשו
את שלהם והשרו עלי אוירת רוגע וציפיה.
לא שצריך לשכנע אותי
הרבה כשמדובר בבירות בוטיק ...
אספתי
חבר שגר בבירה, והיידה
לפסטיבל.
מתחם
הרכבת שהיה הומה אנשים,
לא הפתיע במבט ראשון.
דוכני אוכל רבים,
מוסיקה רועשת,
ודוכנים שונים בנושא
אלכוהול (בארים,
ב”יס לבארמנים וכו').
לא שאני נגד דוכני אוכל,
הרי כלל ידוע הוא שטעמה
של הבירה משתבח עם כמות הצ'וריסוס
שאוכלים לפניה.
ראשונים
זיהינו את המותגי הבירה ה"גדולים",
במרכז המתחם,
עם דוכני ענק משופעים
בשלטים מאירי עיניים.
ככל
שהתקדמנו, שמחנו
לגלות שנכללים בין הדוכנים גם כאלו של
בירות בוטיק ובירות בייצור ביתי.
ראשון
פגשנו את הדוכן של מבשלת "Dancing
Camel”, בניצוחו
המרשים של דייויד (אשר
הברק ניבט מעינו בעת מזיגת הבירה).
ארבעה
סוגי בירה טעמנו (שניים
נוספים, המוגדרים
כעונתיים, לא
היו במלאי):
Pale
Ale, India Pale Ale –צבע
אדמדם\ענבר,
5% ו7.5%
אלכוהול בהתאמה.
מרירות "למחצה"
עם טעמי מאלט חזקים.
Midnight
Stout –“סטאוט חצות",
אחותה של ה'גינס',
הנה מוצלחת במיוחד. בנוסף לקצף הקרמי האופייני
וטעמי הקלייה המודגשים,
ניתן היה לזהות ארומות
אספרסו חמצמצות מעט.
Hefe-Wit
– בירת חיטה בסגנון בלגי
בהיר. אמנם
בעלת נוכחות חלשה, אך
בהחלט מרעננת ונותנת תחושה 'קיצית'.
מעט
אחרי דוכן "הגמל
המרקד", נגלה
לעיננו דוכנו של נאדים חורי,
"בירה
טייבה"
, מבשלת
בירה פלסטינית עם שתי בירות אייל מוצלחות
(אם
כי מסוננות מדי לטעמי ...):
Golden
– בהירה,
עדינה,
עם ארומות תבלינים לא
מזוהים (שלא
הצלחתי לשייכם).
Dark
– ענבר כהה,
מרירה עם ארומה של קליית
דגנים מורגשת.
לסיום,
ניגשנו לדוכן 'מבשלת
אלדורדו'. שאמנם
היה הקטן ביותר, אך
מרשים בבעליו הנלהבים ובמרכולתו המעניינת:
Golden
(Pale) Ale – בירה בהירה,
עם מרירות בינונית.
טעם לתתי משמעותי עם
רמזים לדבש.
Real
(Red) Ale – אייל אדום,
עם טעמי קרמל מובהקים
ומרירות בינונית. מוצלח.
Porter
Ale – בירת אייל כהה,
עם ארומות כישותיות
חזקות וטעמים אופייניים של דגנים קלויים.
בצמוד
לדוכן של 'מבשלת
אלדורדו', עמד
דוכן של 'בקבוק',
אתר בנושא אלכוהול.
מכיוון שקיבולת הבירה
שלי מוגבלת, ומכיוון
שאת הבירה של 'מבשלת
הנגב' אני
מכיר (וגם
מוקיר), החלטתי
לוותר על ביקור בדוכן (שהיה
עמוס במבקרים...). את
הבטחת "שוק"
הבירות הביתיות,
מבשלת 'פילוסוף'
מקרית טבעון (שגם
כן הציגה בדוכן של אתר 'בקבוק'),
לא זכיתי להכיר.
בפעם הבאה.
אין
ספק שתחום מבשלות הבוטיק בעליה תלולה.
קיום בירות "ביתיות"
טובות בארץ
הנו חדשה "ישנה",
אבל
ההופעה המרשימה בפסטיבל (דוכנים,
עלוני פרסום,
כמויות הבירה המוגשות
ועוד) יצרה
רושם של מקצועיות אמיתית של המבשלות.
זה (אולי)
המקום להזכיר את המיסוי
הגבוה שיש על בירה בארץ (40%).
מוגזם קצת (הרבה),
לא?
חוויה,
מהנה,
מוסיקה סבירה,
צ'וריסוס
ואמפנדס מצויינים, ובירות
בוטיק שעושות טעם של עוד.
איפה קונים כרטיס לשנה
הבאה?
|
מאמרים קודמים 